רש"י על דברים כ״ג:י״ט

« רש"י על דברים כ״ג:י״ח רש"י על דברים כ״ג:כ׳ »

19 שפתי חכמים פתח ↗

לרבות שינוייהם וכו'. וא"ת והיכי שבק רש"י דברי בית הלל דאמר ב"ק צד. הם ולא שינוייהם, ומפרש כבית שמאי דדרש גם לרבות שינוייהם. וי"ל כיון דקאמר בגמרא גם לב"ה קשיא, משום הכי פירש אליבא דב"ש:

19 גור אריה פתח ↗

גם לרבות שינוייהם. זה לא כדברי בית הלל בפרק הגוזל ב"ק ריש צד., דקאמר זה לבית שמאי, ואילו לבית הלל "גם" קשיא, כדאמרינן התם:

19 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה גם שניהם, לרבות שינוייהם, כגון חטים ועשאן סולת. ע"כ. כלומר גם אם מה שנותן לזונה בתורת אתנן זה חיטים, וטחנן ושינה צורתן ועשאן סולת, אף על פי שהשתנתה צורתן פסולים לקרבן מנחה. מקורו של דין זה בתמורה ל ע"ב. וזה שרש"י נוקט כדברי בית שמאי שם ולא כדברי בית הלל, נראה מכיון שהם קרובים יותר לפשוטו של מקרא. וראה "שפתי חכמים" אות ח. פ' כי־תצא תשמ"ט

20 שפתי חכמים פתח ↗

אזהרה ללוה כו'. דאל"כ לא תשוך מיבעי לי', כי הלוה הוא הגורם למלוה שישכנו:

20 מזרחי פתח ↗

לא תשיך אזהרה ללוה שלא יתן רבית למלוה. בספרי דאל"כ לא תשיך מיבעי ליה כי המלוה הוא הנושך והלוה הוא הגורם למלוה שישכנו אבל אזהרת המלוה אינו אלא מקרא דאל תקח מאתו נשך ותרבית:

20 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה לא תשיך, אזהרה ללוה שלא יתן רבית למלוה וכו'. לפי זה צריך לפרש "לנכרי תשיך" שבפסוק הבא - לנכרי תשלם רבית, כלומר תלוה ממנו ושלם לו. וכך גם התרגומים וגם ר"ע ספורנו. אבל ראה ספר "מצוות השם", שלפיו מדובר בפסוק הבא בהלוואה בריבית לנכרי. וצריך לבדוק אצל מוני המצוות. פ' כי־תצא תשנ"א

21 שפתי חכמים פתח ↗

לעבור עליו בשני לאוין ועשה. לא תשיך לאחיך, ולאחיך לא תשיך. ואין להקשות והא הוי ג' לאוין, דכתיב ויקרא יט יד ולפני עור לא תתן מכשול. י"ל דהאי לאו הוא לאו שבכללות, דהא דרשינן ביה מי שהוא עור בדבר, כלומר לא תתן לו עצה שאינה הוגנת, ואין לוקין על לאו שבכללות. א"נ כיון דדרשו על העור בדבר, משום הכי לא רצו למנות אותו בכלל הלאוין. והרא"ם פי' עובר בשני לאוין לאו דלא תשיך ולאו דלפני עור לא תתן וגו'. והאריך שם. ומה שכתבתי כן מצאתי:

21 מזרחי פתח ↗

עובר עליו בשני לאוין ועשה. הרב ז"ל לא פיר' השני לאוין הללו מי הם אבל הרמב"ם ז"ל כתב שהם לא תשיך לאחיך ולפני עור לא תתן מכשול והמגיד משנה כת' ולא הזכיר רבי' לאו דולאחיך לא תשיך לא בלוה ולא במליה ובגרס' ספרינו לוה עובר משום לא תשיך ולאחיך לא תשיך ולפני עור לא תתן מכשול והן ג' לאוין וכן כתב הסמ"ג והלוה עובר בג' לאוין ועשה ולכן לרש"י ז"ל שכתב בשני לאוין ועשה ולא פירש מי הם צ"ל שהם לא תשיך לאחיך ולפני עור לא תתן מכשול הכתובים בספרי הרמב"ם שלא הוזכר בם הלאו של ולאחיך לא תשיך דליכא למימר שמה שכתב הרמב"ם ז"ל משום לא תשיך לאחיך הוא כולל שתי האזהרות של לא תשיך לאחיך ולאחיך לא תשיך שבשניהם כתוב לא תשיך דא"כ היה לי לעשות כן גבי מלוה שכתב לעיל הא למדת שהמלוה עובר על ששה לאוין ובמתניתי' הן חמשה אלא שכללו שתי האזהרות של כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך בלאו אחד מפני שבשניהם כתוב לא תתן והרמב"ם ז"ל חלקו וכתב אותם שתי האזהרות כל א' לעצמו ונהיו ששה ולמה לא כללם כמו שכללם במשנה וכמו שכללם הוא עצמו גבי שתי האזהרות באחת וא"כ עכ"ל דה"ק אין ללוה אלא שני לאוין לאו דלא תשיך לאחיך ולאו דולפני עור לא תתן מכשול א"ק א"כ למה לא מנו ג"כ הלאו דולאחיך לא תשיך דהיה עובר בשלשה לאוין וכו':

21 רמב"ן על דברים פתח ↗

אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ, זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על דברים ט"ו:ג' מִסִּפְרֵי ראה קל. וּפֵרוּשׁוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה בְּאָחִיךָ, הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וְלֹא אָחִיךָ, וְלָאו שֶׁבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה. וּלְפִי שֶׁשָּׁנִינוּ שָׁם ספרי קכט לֹא יִגֹּשׂ, לִתֵּן עָלָיו לֹא תַעֲשֶׂה, חָזְרוּ וְשָׁנוּ אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ, זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה, לוֹמַר שֶׁעוֹבֵר עָלָיו בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. וְכָךְ אָמְרוּ שָׁם ספרי תצא קכט לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ דברים כ"ג:כ"א, מִצְוַת עֲשֵׂה. וּלְאָחִיךְ לֹא תַשִּׁיךְ, זוֹ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. וְהוּא כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, מִצְוַת עֲשֵׂה בְּאָחִיךָ. וְכָךְ פֵּרֵשׁ שָׁם רַשִׁ"י, לֹא שֶׁיִּהְיֶה מִצְוָה לְהַלְווֹת לַנָּכְרִי בְּרִבִּית כְּלָל. וְכֵן מוּכָח בַּגְּמָרָא בְּפֶרֶק אֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ ב"מ ע. וְהָרַב רַבִּי מֹשֶׁה הל' מלוה ולוה פ"א ה"ב ושם פ"ה ה"א עֲשָׂאָן שְׁתֵּיהֶן מִצְוֹת מַמָּשׁ, לִנְגֹּשׂ אֶת הַנָּכְרִי וּלְהַלְווֹתוֹ בְּרִבִּית. טָעָה בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה הַשָּׁנוּי בְּסִפְרֵי, וְשָׁם הוּא מֻרְגָּל בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, כָּל עוֹף טָהוֹר תֹּאכֵלוּ - מִצְוַת עֲשֵׂה, כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף - מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. וְכֵן הִזְכִּירוּ בַּסִּפְרָא שמיני פרשה ג א וּבַסִּפְרֵי ראה צו, זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ - מִצְוַת עֲשֵׂה. וְדָבָר בָּרוּר הוּא:

19 אתנן זונה. נָתַן לָהּ טָלֶה בְּאֶתְנַנָּהּ פָּסוּל לְהַקְרָבָה:

20 ומחיר כלב. הֶחֱלִיף שֶׂה בְכֶלֶב ספרי; תמורה כ"ט:

21 גם שניהם. לְרַבּוֹת שִׁנּוּיֵיהֶם, כְּגוֹן חִטִּים וַעֲשָׂאָן סֹלֶת שם ל':

19 מזרחי פתח ↗

אתנן זונה נתן לה טלה באתננה פסול להקרב' ומחיר כלב החליף שה בכלב. הא דפי' טלה באתננה ושה בכלב לאו למעוטי שנוייהן כגון חטין ועשאתן סלת לומר שאותן כשרין למזבח מפני שאינן קרבין הן עצמן לגבוה דהא אחר זה פי' בהדיא גם שניהם לרבות שנוייהם כגון חטין ועשאתן סולת שגם הם אסורין למזבח אלא משום דבעי לפרושי גם שניהם לרבות שנוייה' הוכרח לפרש אתנן ומחיר דמיירי בטלה ושה שעצמן קרבין למזבח כדי לפרש מלת גם לרבות שנוייהם שאע"פ שאינן אתנן ומחיר אלא שנוייהם וחלופיהם אפי' הכי כיון שהן באין מכח האתנן והמתי' אסורין וא"ת היכי שביק דברי ב"ה שאמרו הם ולא שנוייה' ונקיט דברי בית שמאי שאמר גם לרבות שנוייהם כדתניא בפי' מרובה נתן לה באתננה חטין ועשאתן סלת זתים ועשאתן שמן ענבים ועשאתן יין תני חדא אסור ותני חדא מותר אמר רב יוסף בית שמאי אוסרי' וב"ה מתירין מאי טעמא דבית שמאי דכתיב גם לרבות שנוייהם וב"ה הם ולא שנוייה' יש לומר שאני הכא דלב"ה גופיה קשיא גם כדאיתא התם ולב"ה הא כתיב גם גם לב"ה קשיא. והרמב"ן ז"ל טען על דברי הרב ואמר היכי שביק ב"ה ונקיט כבי' שמאי ורצה לתרץ קושית גם לב"ה ואמר וטעם גם בעבור שהזכיר כבר פסולי הקרבן במומן ואמר בהם לא תזבח ליי' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת יי' אלהיך הוא הוסיף כאן לומר כי גם האתנן והמחיר שגופם תמים הם תועבת יי' אלהיך כמותם תו טעם גם בעבור שהאחד באמת תועבה גדולה והוא האתנן תלה הקטן בגדול ואמר תועבת יי' גם שניהם כלומר הקטון כמו הגדול וכמוהו מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת יי' גם שניהם תלה הקטן בגדול וכן ומתו גם שניהם אבל הרב ז"ל ימאן זה כי היאך יתכן לתרץ קושיא גם לב"ה שהיא על פי דרכי הדרש שכל אתין וגמין רבויין עם דרכי הפשט שאין דנין אותם אלא לתוספות על האמורים למעלה והנה ומתו גם שניה' שהביאו הוא לעזרו ואמר כמו שפירשתי איננו כי אם על דרך הפשט כמו שנראה ממה שכתב שם הוא בעצמו אבל רז"ל דרשוהו בספרי לרבות הבאים אחריהם והביאו גם הוא בפירושו ואם כן קושיית גם הוא לב"ה על פי דרכי רז"ל במקומה עומדת:

19 רמב"ן על דברים פתח ↗

גַּם שְׁנֵיהֶם, לְרַבּוֹת שִׁנּוּיֵיהֶם, כְּגוֹן חִטִּין וַעֲשָׂאָן סֹלֶת, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על דברים כ"ג:י"ט. אֲבָל בַּגְּמָרָא בבא קמא סה ב אָמְרוּ, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין, אֶלָּא הֵם וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶם הֵם וְלֹא שִׁנּוּיֵיהֶם. וְטַעַם גַּם שְׁנֵיהֶם, בַּעֲבוּר שֶׁהָאֶחָד בֶּאֱמֶת תּוֹעֵבָה גְּדוֹלָה וְהוּא הָאֶתְנָן כִּי בּוֹ נֶעֶשְׂתָה תּוֹעֲבַת הַזִּמָּה, אָמַר שֶׁגַּם שְׁנֵיהֶם יְתָעֵב ה'. וְכָמוֹהוּ משלי יז טו, מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם, יִתְלֶה הַקָּטָן בַּגָּדוֹל. וְכֵן דברים כב כב וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. אוֹ טַעְמוֹ שֶׁהִזְהִיר כְּבָר עַל פְּסוּלֵי הַקָּרְבָּן בְּמוּמִין וְאָמַר בָּהֶם דברים יז א, לֹא תִזְבַּח לַה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם כֹּל דָּבָר רָע כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא, הוֹסִיף בְּכָאן לוֹמַר כִּי גַּם הָאֶתְנָן וְהַמְּחִיר, שֶׁגּוּפָם תָּמִים, גַּם הֵם תּוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כְּמוֹתָם, וְהוּא הַנָּכוֹן. וְכֵן משלי כ יב אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה ה' עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶם, יִרְמֹז לָאָדָם בִּכְלָלוֹ, יֹאמַר שֶׁה' יָצַר אֶת הָאָדָם וְעָשָׂה גַּם אֵלּוּ בּוֹ. וְכֵן משלי כ י אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם, יִרְמֹז לְגוֹזֵל וְחוֹמֵס וְכָל עוֹשֵׁק, שֶׁהֵם תּוֹעֵבוֹת גְּדוֹלוֹת מֵאֵלּוּ וְלֹא יַזְכִּירֵם.

20 גור אריה פתח ↗

אזהרה ללוה כו'. דאם לא כן, 'לא תשוך' מבעיא ליה רש"י ב"מ ס ע"ב, מאי "לא תשיך", אלא אזהרה ללוה שלא יעשה שיהיה המלוה נושך, ו"לא תשיך" פעל יוצא לאחר:

20 משכיל לדוד פתח ↗

לא תשיך וכו׳ ואחר כך אזהרה למלוה וכולי לא ידענא מאי אחר כך דאמר מר שהרי פ׳ זה דאם כספך לא תתן וכו׳ קדים לזה טובא שהוא בפרשת בהר סיני. ובר מן דין לא ידעתי אמאי לא נקט קרא דמקמי הכי אל תקח מאתו נשך ותרבית ותמהני מהמפ׳ ז״ל שלא העירו בזה:

21 גור אריה פתח ↗

לאו הבא מכלל עשה וכו'. דאין לומר שהוא עשה שיתן רבית לגוי כדי שישוך הגוי, וזהו "לנכרי תשיך", רוצה לומר על ידי שיתן רבית לגוי גורם שהגוי נושך, דזה לא יתכן, וכי מחויב ליתן רבית לגוי כדי שיהיה הגוי נושך. אלא קרא אתא לומר "לנכרי תשיך" ולא לישראל, לעבור עליו בשני לאוין ועשה, דלאו הבא מכלל עשה הוא עשה. והב' לאוין הם; "לא תשיך לאחיך" פסוק כ, "ולאחיך לא תשיך". אבל "לפני עור לא תתן מכשול" ויקרא יט, יד לא קאמר, דלא איירי אלא בלאו דרבית – דהוא עובר בשני לאוין ועשה, אבל "לפני עור" לאו ברבית תליא, ולכך לא חשיב "לפני עור לא תתן מכשול":

21 רש"י על דברים פתח ↗

כל עוף טהור תאכלו. וְלֹא אֶת הַטָּמֵא, בָּא לִתֵּן עֲשֵׂה עַל לֹא תַעֲשֶׂה; וְכֵן בַּבְּהֵמָה "אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ", וְלֹא בְהֵמָה טְמֵאָה, וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה, לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה:

« רש"י על דברים כ״ג:י״ח רש"י על דברים כ״ג:כ׳ »